Hebrew‎ > ‎

המיזם בכפר ליפתא מחמיץ הזדמנות לתקן עוול היסטורי

posted Mar 3, 2011, 9:30 PM by Lifta Society   [ updated Mar 4, 2011, 8:53 AM ]
מאת אסתר זנדברג
בכפר ליפתא יוקם מתחם מסחרי-תיירותי ומגורי יוקרה תוך התעלמות מהתושבים הערבים, שנטשו במלחמת העצמאות
תגיות: אדריכלות

ראשוני התושבים הערבים נכנסו זה מכבר לבתיהם החדשים בכפר ליפתא במבואות המערביים של ירושלים. רבים מהם צאצאי משפחות התושבים הפלסטינים שהתגוררו במקום ערב מלחמת העצמאות ונטשו אותו עם כיבושו ב-1948. במשך עשרות שנים עמד הכפר נטוש ושרידיו נהפכו זכר וסמל לחורבן היישוב הפלסטיני בארץ. 

בזכות תוכנית בניין עיר ליישוב שקידם מינהל מקרקעי ישראל בשיתוף משפחות התושבים, חידש הכפר את ימיו. הרחובות שוקקי חיים, התיירות
והמסחר פורחים ונפתחו במקום מלונות בוטיק, צימרים, חנויות מזכרות ושוק צבעוני. המסגד העתיק שוקם ושוחזר. 55 המבנים ההיסטוריים בכפר שניצלו מהרס שופצו והוסבו לשימושים חדשים. אחד מהם משמש מוזיאון היסטורי. סטודנטים ותלמידי בתי ספר יהודים וערבים מבקרים בו במסגרת שיעורי אזרחות ולומדים להכיר את הסיפור הפלסטיני של תולדות המקום. המבנים החדשים נבנו בערב רב של סגנונות אופייניים ליישובים ערביים בארץ ולא מעט מאופיו המסורתי של הכפר המקורי אבד. אבל גם שוחרי שימור אדוקים לא יוכלו שלא להודות שהצדק ההיסטורי שנעשה שווה את המחיר. במחשבה שנייה, זוהי אותנטיות בזכות עצמה וחוט המקשר בין הזמן ההיסטורי לזמן הזה. 

אלא שכל זה לא היה ולא נברא, ולא יכול להיות כנראה במציאות הישראלית כיום. מינהל מקרקעי ישראל אמנם מקדם מזה כעשור תוכנית בנייה חדשה ובימים אלה יצא מכרז לרכישת מגרשים לבנייה בשטח הכפר. אבל התוכנית רחוקה מהחזון ההוא מרחק שנות אור והסיכוי שלצאצאים של פליטי ליפתא תהיה בו דריסת רגל נראה בדיוני. במסגרת התוכנית ייבנו בכפר 212 דירות במתחם מסחרי-תיירותי והוא ייהפך לשכונת יוקרה בנוסח כפר דוד, ממילא או שכונת ימין משה. אף על פי שהיא מוגדרת כתוכנית שימור, הרי באופן פרדוקסלי משמעותה המעשית היא מחיקת זכרו של הכפר. אין גם סיכוי שיוקם בו מוזיאון פלסטיני. 

התוכנית לבנייה בתוך שרידי הכפר (תב"ע 6036) אושרה לפני כחמש שנים אחרי שנדחו כל ההתנגדויות שהוגשו לה על ידי כמה גורמים, בהם עמותת "זוכרות" ועמותת "במקום" לזכויות בתכנון. המתנגדים קראו לפתח את הכפר כמקום המשמר את הזיכרון הפלסטיני כדי שיתרום לפיוס בין אזרחיה היהודים והערבים של מדינת ישראל. בהתנגדותה לתוכנית הדגישה עמותת "במקום" את הזכות לזיכרון של כל עם וכתבה שנושא השימור והזיכרון "אמור להיות בסיס של ידע תרבותי המשותף לכל מרכיבי האוכלוסיה בישראל". 

אבל כל זה הוא רק חלום רחוק. שלא כמו בפנטסיה התכנונית, קולם של פליטי הכפר ובני משפחותיהם לא נשמע בדיונים על התוכנית שלא נועדה להם מלכתחילה. חלק גדול מהם חיים במזרח ירושלים כמטחווי קשת מליפתא שאליו מעולם לא הורשו לחזור וגם היום אינם יכולים לבנות בו את ביתם. ליפתא הוא מקום שקפא בזמן כגלויה מצוירת. הוא לא אוכלס ולא נהפך למושבת אמנים כמו עין הוד או יפו העתיקה. גרעין הכפר נותר כמעט בשלמותו ובו עשרות מבנים מקורים ונוף שלא כוסה ביערות הקרן הקיימת ולא עוצב בידי אדריכלי נוף - גורל הצפוי לו בתוכנית הבנייה החדשה. 

מאחורי היופי זה רוחשים עם זאת כל מרכיבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני: בעיית הפליטים, זכות השיבה, ההכחשה והזיכרון הלאומי. תוכנית בנייה בליפתא אינה יכולה להיות תמימה. אין סיבה להשחית את חלקת הארץ היפה הזאת בשביל 200 בתים לעשירים שאינם עונים על שום צורך חיוני. הם לא יפתרו את בעיות הדיור בירושלים ולא יתרמו לפיוס, אלא יעמיקו עוד את הקונפליקט וימחקו עוד עדות לכך שהיה כאן משהו לפני שהגענו. צידוק יחיד לפיתוח בליפתא, גם אם הוא נשמע כיום כמו פנטסיה, הוא בנייה שתשרת את פליטי הכפר ותעשה עמם צדק היסטורי, ולו כסמל וכמחווה. 

כמו תוכנית הבנייה של המינהל, גם תוכנית מעין זו תהיה פוליטית ואולי גם חסרת היגיון תכנוני, אבל לזכותה יעמדו הצדק והמוסר והסיכוי להפוך את הכפר מאנדרטה להרס לסמל לעתיד משותף. היות שחלופה מעין זאת אינה עומדת על הפרק, לא נותר אלא לפעול לעצירת התוכנית ולמצוא מימון לחיזוק הכרחי של המבנים הקיימים עד שיימצא פתרון הולם. יש לקוות שמקורות המימון יספקו את ועדת החקירה. זהו המקום לחזור למסקנות ועדת אור לאירועי אוקטובר 2000, כפי שצוטטו בהתנגדות של עמותת "במקום" לתוכנית המינהל, והן רלוונטיות יותר מתמיד. 

"הקמת מדינת ישראל שהעם היהודי חגג אותה כהגשמת חלום הדורות כרוכה בזיכרונם ההיסטורי (של הפלסטינים) כטראומה הקשה ביותר בתולדותיהם, ה'נכבה'", נכתב בדו"ח הוועדה, "תכניה וסמליה של המדינה המעוגנים גם בחוק ומעלים על נס את הניצחונות בסכסוך זה מציינים בעיני המיעוט הערבי את תבוסתם. מן הראוי למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה בלי לפגוע בהשתייכותם לתרבותם וקהילתם".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213115.html
Comments